ונפתח בבדיחה: רוני דלומי בגמר. צודקים, לא מצחיק. חברים, צר לי, אבל אין אופציה אחרת – הרי אם דנינו, מיי או אפילו דלומי יעופו לפני ולדי, היקום יקרוס לתוך עצמו. זה יהיה יותר מפתיע מההדחה של חובי סטאר (הראשונה, לא השנייה), ומפתיע כמעט כמו שטף הארס, העלבון והזעם שפתחה מורן מזוז על השופטים בהדחתה. האמת? לא בצדק. נכון, מזוז היתה זמרת מעולה, אחד הכישרונות הגדולים של העונה, אבל בהדחה שלה אשם רק הקהל העיוור (וסלחו לי על האירוניה) ששוב העדיף את הפופולארי והאטרקטיבי על פני הכישרוני.
למרות ההתפרצות שהכניסה קצת עניין לחיים, שתי התוכניות של השבוע היו ארוכות מדי, עם ביצועים לא מקוריים מדי ולא מפתיעים מדי. המתמודדים כל כך קרובים לגמר, עד שהם יכולים ממש לטעום את קוקטייל הבית של המאנקיז. וכשהגמר כל כך קרוב, כל מתמודד ב
כוכב נולד נכנס לנישה הבטוחה שלו, משחק בונקר ולא מעיז, פן יפשל ויעוף דווקא עכשיו. לנו אין בעיה עם העניין, אבל ראבאק, את זה נצטרך לסבול עוד שתי תוכניות שלמות? יאללה, תנו פס לולדי, תעלו את השלישייה הנותרת על האוטובוס ותגידו לנהג שישים את "אבא גנוב 2". יש לנו נסיעה ארוכה.
הביצועים המצטיינים
מיי פיינגולד
שרה: "חופשייה", "מקסיקו", "סוף העולם".
למה כובע? כרגיל, מיי היא היוצא מן הכלל בכל תוכנית – גמר או לא גמר, היא פשוט ממציאה עצמה בכל ביצוע מחדש. לא יאומן מה היא הצליחה לעשות לשרית חדד, הוכיחה שוב שהיא הופכת כל שיר לשלה, ועדיין מכבדת סגנונות וזמרים שונים ממנה. "חופשייה" ו"סוף העולם" היו יכולים להיות בקלות ביצועי הגמר שלה, אבל תסמכו עליה שהיא לא תאכזב גם שם. אה, וגם בגלל הסטייג' דייווינג. מלכה.
למה לא? הדואטים שלה בתוכנית הראשונה היו חלשים, ובחירת השירים היתה תמוהה. בדואט עם רוני היא הצליחה לבחור שיר מעולה לשותפתה לדואט, אבל היא עצמה החווירה ליד דלומי, וזה אומר הכל. מזלה שהיא החזירה את הכבוד בסולו ההצלה.
רוני דלומי
שרה: "ודוד יפה עיניים" עם מיי, "השיר שלנו".
למה כובע? רוני דלומי? מה? כן, גם אני, כמו השופטים, מחבבת את רוני בעיקר בתוכניות הגרועות של העונה. רוני היא לכאורה במגמת עלייה בתוכניות האחרונות, אבל מדובר בעלייה בגרף הפרטי שלה, לא ביחס למתמודדים החזקים סביבה. היא עדיין מכניסה פאוזות לא קשורות, עדיין מנופפת בידה בחוסר אונים ועדיין מדגישה מילים כאילו היא מדברת ולא שרה. אבל ניכר שהיא משתחררת קצת, וב"השיר שלנו" היא ממש הצליחה להישמע בוגרת וחזקה בפזמונים, כאילו רוני אחרת יצאה ממנה. אבל אז התקרבתי לטלוויזיה, והיא כמעט הוציאה לי עין עם היד.
למה לא? נו, מה זה משנה מה אני אכתוב. אתם ממילא תמשיכו לסמס.
המודחים
ראם כהן
שר: "עד סוף העולם".
היה עובר, אבל: אין מה לומר, השופטים אולי מדברים שטויות, אבל במקרה של ראם הם צדקו – למרות הקול הנעים והזמירי שלו הוא לא הצליח להתבלט ולבדל את עצמו בתוך הז'אנר. מה שכן, הבחור מצליח להצחיק אותי כל פעם. שמישהו ייתן לו כבר תוכנית!
מורן מזוז
שר: "אתה פה חסר לי", "זה רק הלב שכואב לך".
היתה עוברת, אבל: עם יד על הלב – למורן הגיע מקום בגמר. אחרי שעומר אדם פרש/התפוטר/חזר אחורה בזמן, היא היתה המועמדת המתאימה ביותר להחליף אותו. אבל הביצועים שלה בשתי התוכניות האחרונות היו צפויים ומשעממים מדי: במקום לרגש, היא נשמעה עייפה, התאמצה לצעוק והיתה מאולצת מאוד. דווקא הדואט שלה עם דנינו, "אין לי מקום", היה מאוד מפתיע לטובה. הכי חבל לי על ההתפרצות המיותרת הזאת, שקברה את הניצנים הזעירים של הקריירה שעוד יכלה להיות לה. חוק מספר אחד: לא יורקים לבאר שמתחת לענף שעליו את יושבת.
עברו בקושי
ולדי בלייברג
שר: "מישהו שומע אותי" עם לירן, "לילות לבנים".
עבר, למרות ש: אם נאמין לצביקה, חצי אחוז הפרידו בין ולדי למורן הפעם, ולא בכדי. הגרף של ולדי הפוך מזה של רוני, והוא נמצא בירידה מתמדת כבר כמה תוכניות, למרות שאין אחד שלא יסכים שהוא כישרוני, מבריק ומוזיקלי. אז מה הבעיה? בחירת שירים גרועה, כמו ב"מישהו שומע אותי"? חוסר יכולת להביא משהו משלו לביצוע, כמו ב"לילות לבנים"? לא ברור, אבל במבחן התוצאה ולדי פשוט נכשל. יופי, ועכשיו רוני דלומי בגמר. על המצפון שלך, אדוני!
בשבוע הבא: עזבו, קחו חופש. עליי. קאם באק וואן וויק.
לטורים הקודמים של ליאת ריקליס: