איך מבצעים שיר של גידי גוב ולמחרת שיר של היהודים? אם קוראים לכם ראם כהן, התשובה כנראה פשוטה מאוד: קצת קצב מזרחי, קצת בכפיים, קצת חנחונים למצלמות והרבה "אוי אוי אוי" לקהל. גדול. התימני החמוד והתמים עם העיניים העגולות חזר לתוכנית יחד עם חובי, אבל הוכיח לכולם מי פה הסטאר האמיתי של
כוכב נולד – זה שמסוגל למנף את ההדחה שלו, לעשות סיבוב על הבמה בקיסריה עם שלומי שבת ולחזור כמו מלך לתוכנית, כאילו מעולם לא עזב אותה. אין ספק שראם זוכה עכשיו מן ההפקר, או יותר נכון מן ההפקרות הידועה בתור "מחדל עומר אדם". הוא יושב בטבעיות על המשבצת הים-תיכונית הגברית, יודע לסלסל וגם לעשות קצת חיינדלעך כשצריך, וזה ממש לא משנה אם מרגול חושבת שהביצוע ל"תשחק אותה" היה רע לתפארת. ראם יודע מה הקהל שלו אוהב, והוא ייתן לו את זה.הקהל, מבחינתו, קיבל את ראם בזרועות פתוחות, אבל שני מתמודדים מובילים אחרים שילמו את המחיר: תבורי וחובי. שתי הדחות קצת מפתיעות וגם קצת צפויות, במיוחד כשנראה שהמקום השלישי בגמר, שהיה שמור לעומר, פנוי עכשיו עבור מתמודד/ת מפתיע/ה. רוני דלומי? ולדי בלייברג? דברים משונים מאלה כבר קרו בכוכב נולד. בעצם, רובם קרו השבוע.
הביצועים המצטיינים
מורן מזוז
שרה: "מה אתה בכלל יודע על אהבה".
למה כובע? גל השווה את הביצוע הזה ל"אוהבת אותך, עוזבת אותך", ובצדק. מורן מדייקת תמיד ורוב הזמן מרגשת מאוד, אבל יש לה מדי פעם ביצועים שפשוט משאירים אותך נפעם, וכל מה שנותר לך הוא לנוע מצד לצד כמו דנה אינטרנשיונל.
למה לא: בתוכנית של שני היא ביצעה את "אין לך מקום", ושוב נפלה לביצוע פחות מעניין ומשום כך פחות מרגש. כמו שמרגול אומרת, האוויר בפסגה דליל, והיא חייבת לתת פוש בכל תוכנית כדי לשרוד.
מיי פיינגולד
שרה: "אין עוד יום".
למה כובע? השופטים העניקו לה את הביצוע המצטיין בשתי התוכניות, אולי בגלל הצ'אנס האדיר שלקחה בתוכנית של היהודים, אבל האמת היא שדווקא בשיר של גידי גוב מיי הצליחה לעשות את מה שהיא אף פעם לא עשתה – לרגש, לשיר מהלב, בלי מניירות ובלי להפחיד את הילדים הקטנים שצופים בתוכנית. ביצוע שקט, יפיפה ומושלם.
למה לא? גם מיי נכנסה השבוע קצת למלכוד, כשניסתה לא ללכת על המובן מאליו בתוכנית של היהודים. הציפיות ממנה ומלירן היו גבוהות ביותר, אבל בניגוד לדנינו, שעשה בדיוק את מה שציפו ממנו, מיי העדיפה לקחת סיכון ולא ללכת על שיר של אורית שחף. הרי לא בחורה כמיי תעמוד להשוואה מול אישה אחרת. הכוונות היו טובות, אבל הבחירה המוזרה ב"אלה", אחד השירים היותר פופולאריים ופחות עמוקים של היהודים, ועוד בביצוע הג'יימס בראוני ההזוי שלה, גרמו לה להראות מתאמצת, מטורפת ומפחידה. להזכירך, גם ילדים צופים בתוכנית הזאת.
המודחים
דניאל תבורי
שר: "שלל שרב".
היה עובר, אבל: מילים רבות כבר שפכתי כאן על דניאל תבורי, אחד המתמודדים המיותרים והאובר-מוערכים העונה, לדעתי. אפשר למצוא צידוקים רבים לעובדה ששרד עד כה, או לפופולאריות האדירה שצבר, אבל העובדות דיברו בעד עצמן – תבורי היה שחצן, סירב ללמוד מטעויות, זייף במרבית מהביצועים שלו (הבחור לא היה שורד משחק אחד ב"רוק בנד") והותיר אותי, כרגיל, נרדמת בהקיץ. שלומי בראל התקשר, הוא אמר שעדיין מחפשים עובדים ב"כלי זמר".
חובי סטאר
שר: "כל הסיפור".
היה עובר, אבל: קשה להסביר את זה, במיוחד אחרי האבל הכבד ששרר בשבוע הדחתו, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר, מלבד הגעגוע. בהתחלה שמחנו, התרגשנו, ציפינו, אבל אז זה פשוט היה כמו איזה איבר מושתל שלא נקלט. פתאום המניירות היו יותר מדי, פתאום החליפה של קפטן סטובינג לא היתה חיננית, פתאום זה כבר לא היה פופ סטאר, אלא פשוט חובי סתם. חבל.
עברו בקושי
ולדי בלייברג
שר: "אם כבר", "ערב אבוד".
עבר, למרות ש: קשה לבחור למה להתייחס בביצועים של ולדי השבוע: לבלונדינית האומללה שהוא גרר לבמה בספונטניות וניסה לפזז איתה? לפן מקלות שהיה אמור לשוות לו מראה רוקרי, אבל גרם לו להראות כמו מיקי בוגנים בדאנג'ן? ולדי הוא בחור כל כך מוכשר וכל כך מוזיקלי, אבל הבחירות האומללות שלו, בשילוב עם ההפקה שמתקשה להבין אותו, גורמות לכך שהביצועים האחרונים שלו נראים כמו פארודיה על תוכנית כישרונות אוקראינית. ולדי, פשוט תהיה עצמך. לפני שיהיה מאוחר מדי.
רוני דלומי
שרה: "לא קל", "שטח ההפקר".
עברה, למרות ש: כמו תבורי וברזילאי לפניו, רוני נמצאת בתוכנית יותר מדי זמן. טובים ומוכשרים ממנה כבר עפו, בעוד היא נשרכת משבוע לשבוע במבט מבולבל אך אסיר תודה. ילדותית? אמרנו. מנייריסטית? גם. ההוכחה הכי טובה להיותה החלשה בחבורה היא, שכשיש לה ביצוע לא רע יחסית לעצמה ("לא קל") בתוכנית גרועה, השופטים פשוט נופלים מהרגליים מרוב שבחים. כאמור, אי אפשר לדעת ב"כוכב נולד". בגמר, כאמור, התפנה עכשיו מקום. אפרופו, שלומי בראל שוב התקשר.
בשבוע הבא: ספיישל אביב גפן, שבו מישהו ישיר את "השיר שלנו". אגב, אם זה תלוי בטמירה, לשם כנראה הם יגיעו בסוף.
לטורים הקודמים של ליאת ריקליס: