קטעי קישור

מי מכם שצופה בפינת "הצינור" של גיא לרר בערוץ 10 בוודאי מכיר את הצחוק המאולץ של אושרת קוטלר בכל פעם שזה מציג לה איזה קליפ חתונות מטושטש או אוסף מגוחך של סרטוני תינוקות. יש משהו מעט פתטי בניסיון של הטלוויזיה לנכס לעצמה אלמנטים אינטרנטיים. ראשית כי הפינות האלה, במקום לייצג קידמה, מחזירות את המדיום הטלוויזיוני שנות אור לאחור, לימים שפזית מ"פספוסים" צווחה את דרכה ל-30 אחוזי רייטינג. שנית, כי איכות התמונה המפוקסלת של הסרטונים הביתיים הללו, בלתי נסלחת כשהיא על מסך הטלוויזיה. בערוץ 8 מצאו דרך מקורית יותר להתמודד עם המדיום המאיים ועלו אמש עם "הלינק", סדרה יומית בת 15 דקות שמביים ועורך לוי זיני ומגיש גורי אלפי. כל פרק מתמקד בנושא אחד או במושג כולל מחיי היום יום באמצעות אסופה של סרטוני רשת, כשהעיסוק בהם הוא דו צדדי: כיצד הרשת משפיעה עלינו וכיצד התרבות שלנו משפיעה על אחוזי הצפייה ברשת. "התחת של קאישיי" למשל, הפרק הראשון בסדרה, עוסק בתופעת כוכבי הרשת. מהג'ני-קאם המיתולוגית ועד כריס קרוקר ("תעזבו את בריטני במנוחה"), אלפי מקליק על הכוכבים הגדולים והמוכרים של יוטיוב שזכו לחמש עשרה דקות התהילה שאנדי וורהול הבטיח להם ובוחן וסוקר את המאפיינים של התופעה. אלפי לא מנסה לענות על שאלות, כמו שהוא פשוט שואל אותן בצורה מעניינת, תוך שהוא עובר על הסרטונים בעזרת ממשק משתמש יעיל, עטוף בגרפיקה מוצלחת. הקריינות שלו – שמזכירה את הטון הסרקסטי והמתחכם של קרייני הדוקו של הבי.בי.סי ("קאישיי רוצה שהתחת שלה יהיה לאייקון") – מנעימה את 15 הדקות והופכת את "הלינק" לבילוי יומי משעשע, קצר, לא מחייב ולא מזיק.

שתי החלטות חשובות ונכונות מסייעים לתכנית להפוך לדרך הנכונה בה צריך לעשות טלוויזיה על אינטרנט. אורכו הקצרצר של כל פרק היא הראשונה. דרך מובנת לתרגום את הרגלי הצריכה האינטרנטיים המהירים. השנייה היא ההחלטה שלא לתרגם את הסרטונים המוצגים בתכנית, עדות קטנה אך מהותית להבנה האינטרנטית של אנשי הטלוויזיה. אם אפשר היה לפתוח את שידורי האינטרנט עם קליפ סמלי, מסביר אלפי, "היו פותחים אותם עם קליפ שמכריז על מותה של הטלוויזיה". ובכן, האינטרנט עוד רחוק מלהשמיד את הקופסה הקטנה ועד שזה יקרה (אם בכלל), "הלינק" היא דרך מוצלחת להדביק את הקצב.