אבא שלך גנן?

"בשנה הראשונה שעברתי למקסיקו התחלתי לצייר עצמות של חיות כיוון שלא מצאתי פרחים", הסירה ג'ורג'יה אוקיף בראיון טלוויזיוני משנות ה-80. "הדברים היחידים שנותרו לי לאסוף היו עצמות, מה אני אעשה?" היא נימקה את החלטתה לצייר גולגולת של פרה על רקע כחול אדום לבן, כצבעי דגל ארצות הברית. "חשבתי שאראה לכל הגברים שלא עברו את נהר ההדסון אבל בכל זאת הרשו לעצמם לדבר בבתי הקפה שלהם על הנובלה האמריקאית הגדולה של כל הזמנים, או הצייר האמריקאי הגדול של כל הזמנים, כאילו שידעו מה זו באמת אמריקה. אז הראיתי להם מה זו אמריקה. זה שעשע אותי." אוקיף, אחת הציירות האמריקאיות המכוננות באמנות האמריקאית של המאה ה20, ידועה בעיקר בזכות ציורי הפרחים האבסטרקטיים שלה וגם בזכות גישתה הפמיניסטית לחיים. אוקיף זוכה לכבוד ולרטרוספקטיבה בתערוכה חדשה במוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית, לצד גל רטרוספקטיבות ששוטף את התפוח הגדול, ביניהן קנדינסקי בגוגנהיים, האדריכל רון ארד במטרופולין ועוד. "Abstraction" מנסה להראות צד אחר ופחות מוכר של הציירת המהוללת. כ-130 מציוריה של אוקיף, החל מציורי הפחם הקטנים שלה כציירת צעירה שרק התחילה לצייר בצבעי שמן בין ב-1917 בשנותיה הראשונות בניו יורק ועד לציורי הנוף המדבריים שלה משנות ה-60 לפני שאיבדה את ראייתה, מוצגים בחלל המוזיאון לאמנות אמריקאית. במקביל גם נעשה סרט טלוויזיה על חיי הציירת המתבודדת שמוקרן כעת בארצות הברית, בכיכובה של ג'ואן אלן ("ניקסון", "עימות חזיתי")אותם ציורי פחם אבסטרקטים, שהיו מורכבים בעיקר מקווים סימטריים ומעוגלים, אך בלתי מובנים או דומים למושאי ההשראה שלה בטבע, משכו את תשומת לבו ואת לבו של האספן והצלם אלפרד סטייגליץ, שמימן את הציירת בתחילת דרכה ולאחר מספר שנים עזב את אשתו עבורה. סטייגליץ הציג את ציוריה הראשונים של אוקיף בגלריה שלו בניו יורק, ולאחר שנישאו גם החל לפרסם צילומים ארוטיים של הציירת בתערוכות, שעוררו סנסציה ציבורית. אף נקשרו תיאוריות בין ציורי התקריב של פרחים שלה, שמספקות מבט חודר ובלתי מבוקר לנשיותה, לבין אותם צילומי עירום. אוקיף לא רצתה לצייר את מה שהיא חשבה שצריך לראות, אלא את מה שהיא ראתה והרגישה, ובכך הזכירה את הזרם האמנות האקספרסיבי שהתפתח במזרח אירופה וברוסיה באותם שנים. "לא מצאתי אף אחד שהצליח ללמד אותי איך לצייר טבע דומם כמו שאני מציירת. היו כאלו שרצו ללמד אותי איך הם מציירים, אבל אף אחד לא הצליח ללמד אותי איך אני אמורה לצייר", אמרה פעם בראיון. במהלך שנות ה-20 אוקיף החלה לצייר את הסדרה "אבסטרקציה של פרחים" שהפכה את סגנונה הרך והצבעוני לקולה המהדהד של המהפכה הפמיניסטית שהייתה עוד בחיתוליה. הארוטיקה שנגלתה מבעד למפתחי עלי הכותרת של פרחיה סימלה בעיניי מבקרים בני זמנה את התפרצות המיניות הנשית המדוכאת. אך אוקיף, כמו במהלך כל הקריירה המקצועית שלה, לא תכננה דבר מה מההתרחשויות סביבה. היא ציירה את מה שהיה לה נגיש. כשהיא הייתה ענייה היא ציירה בפחם ובצבעי מים, כשהתאפשר לה מבחינה כלכלית היא ציירה בצבעי שמן ועל משטחים גדולים, וכך גם החלה לצייר את הדברים הכי צבעוניים ונגישים לה – פרחים. לאחר מותו של סטייגליץ ב-1949 היא עברה לגור ב"חוות הרוחות" בניו מקסיקו ומאז לעיתים נדירות נראתה בחברה אנושית. כיוון שלא היו פרחים במדבר היא החלה לצייר גולגולות של חיות ושאר עצמות, כמו את נופי המדבר הצחיח. "אני אוהבת את הצורה של עצמות. אני לא חושבת שהן קשורות למוות. העצמות משמחות אותי. הן נראות יפה על רקע השמיים. לא הבנתי בזמנו על מה כל המהומה בזה שאני מציירת עצמות, אבל זה נראה לי כמו הדבר הכי נכון לעשות."